תחזיק חזק עלה קטן שלי- המשטרה בסופה

"תצילו כמה שיותר אנשים,מהר מהר לפני שיקפאו" ...זו הייתה ההוראה ששודרה לכלל כוחות המשטרה במערכות הקשר בליל הסערה הגדולה של ערב שבת פרשת ויחי. מאות שוטרים ולוחמי משמר הגבול החלו מפלסים את דרכם בתוך סופת שלג אדירה לעבר מאות כלי הרכב שנתקעו בכבישים המוליכים לירושלים. ואכן,לאחר מאמצים כבירים ותוך סיכון נפשות ממשי הצליחו השוטרים להגיע אל אלפי בני האדם שנלכדו בסופה. המראות היו קשים, והייאוש כבר נראה בעייני רבים,אולם אמונה בבורא עולם יקדה בקרב הלכודים שיהיה מישהו, שמהשמים ישלחו את הסיוע שיגיעו ויצילו אותם גם אם יחלפו שעות רבות.

המצילים כחולי

וירוקי מדים שוטרים ומג"בניקים הגעו, הם פילסו את דרכם 'בראות אפס' בהליכה ברגל ובהתבוססות בשלג הנערם, סרקו את כל כלי הרכב שנתקעו בדרך העולה לבירת ישראל וחיפשו את האנשים שבתוכם.

משפחות, ילדים וקשישים התגלו בכלי הרכב שהשלג נערם עליהם הם חולצו מהמכוניות ובזה אחר זה נישאו על ידי השוטרים לעבר רכבי החילוץ,שוטר זוטר עם ניצב, מפקד כוח, עם ראש אגף התנועה במשטרה.כלום רצו לעבר הסכנה ,נכנסו לתוכה לא חשבו על עצמם ועל בני המשפחות שלהם, מחשבתם הייתה הצלת חיים וכמה שיותר מהר.

ביום שני,שלושה ימים לפני הסופה הגדולה עוד הזהירו אותנו על גשמים מרובים מלווים ברוחות עזות. התחלנו להכין את האוכלוסייה לקראת אתגר מזג אוויר שונה ממה שהורגלנו,וממה שתואר על ידי החזאים שמדובר רק 'במערכת חורפית ראשונה לעונה'. כן,כך היא הייתה אמורה להיקרא,את הסוף אנחנו כבר מכירים.ככל שהתקרבנו ליום חמישי החושים חודדו וביום זה בשעות הבוקר החלו פתיתי השלג הראשונים לרדת לכיוון הקרקע בשקט ובסדר מופתי.תוך פרק זמן מהיר הכבישים כוסו במעטה לבן וכוחות המשטרה שהוכנו מראש חסמו את כבישי הגישה לירושלים. בצהרי החלה הפוגה והחזאים חזו כי רק בין שישי לשבת יהיה גל השלג הבא והמשמעותי יותר.

השלג שנערם על הקרקע הירושלמית הזמין את אלפי האנשים להגיע וליהנות ממנו,אולם במשטרה הייתה תחושה אחרת שעיקרה 'אמירה מפורשת לכלל מאזיני הרדיו/אינטרנט ועיתונות הכתובה לבל יעלו לירושלים גם עם הכבישים פתוחים'.הייתה תחושה שחודדה על ידי מסרים שאני העברתי בכל כלי התקשורת הדתיים/חרדיים שכדאי להיזהר.

בלילה היא הגיעה בגדול.זו הייתה נקמת הטבע בהערכות המלומדות ביותר,זו הייתה גם נקודת השפל של שרותי חיזוי שלא ידעו לחזות את גורמי האקלים.וזה היה גם שיעור באמונת 'שיפלות האדם מול רוממות האל'.

לפתע פתאום, משלג פסטוראלי נהפך הכל לכאוס.כמויות שלג גדולות החלו לרדת בשקט האופייני להם וכיסו את הקרקע, הפתיתים החלו נערמים על צמרות העצים ועל הקרקע או כפי שקוראים הירושלמים הם החלו 'להיתפס בקרקע'.

דקות של ירידת שלג מאסיבי שינו את התמונה כולה,לא עוד מסע תפנוקים למשחקי שלג לא עוד חיוכים, אלא,סופת הסופות של 100 השנים האחרונות. הקולות שנשמעו במוקדי 100 היו היסטריים והזכירו לכל בן אנוש מהי מצוקת אדם בודד, מצוקת משפחה ומצוקה של כלל דאגת עם ישראל. הקולות שהועברו במוקדי 100 של המשטרה ובמשדרי הרדיו החרדיים היו קולות של ייאוש של כמעט השלמה עם הגורל הקשה של קפיאה של סיום חיים של אבל והשלמה עם הגורל.

"לא במשמרת שלי" אמרו השוטרים והמג"בניקים,לא כל עוד אנחנו בתפקיד נציל אתכם על תדאגו העבירו מאות השוטרים מסר על אנושי לעצמם ולמשפחות,מסר טלפאתי, מסר של תיקווה. שעות הם פעלו בסיכון ממשי והצליחו בעזר השם לחלץ 2400 בני אדם ללא פגע ,ללא סריטה בגופם למקומות מיסתור והגנה.

השוטרים והמג"בניקים הוכיחו כי גם השלג והקור המקפיא לא יכלו להם כאשר הצלת חיי אדם למולם.

זה היה עוד מבחן קיומי לרבים,אבל זה היה גם מבחן לרוח ולעזרה הדדית. זו הייתה גם שעתם היפה של אירגוני הסיוע וההצלה,של זק"א ושל מאות מתנדבים בכל רחבי הארץ.זו היה רגע מכונן נוסף שהוכיח כי ברגעי מצוקה יש על מי לסמוך,יש מי שחושב איך להציל ויש מי שמחרף נפשו בכך.אשרי העם שאלו בניו ובנותיו.